את זוכרת איך הרגשת כשהיית בת 12?
אני זוכרת את עצמי בעיקר חסרת ביטחון. בין ילדה לאישה, עוד לא ממש יודעת מי אני ומה אני רוצה. לא היו לי בקשות מיוחדות בגיל הזה, וחגיגת בת המצווה נקבעה לפי הקו שהוריי הנחו, חגיגה צנועה ומשפחתית בעיקרה.
את בת המצווה שלי חגגנו בבית. בדיוק עברנו לבית חדש בירושלים, וזאת הייתה הזדמנות כפולה: גם חגיגת בת מצווה וגם הזמנה לבית החדש.
אני לא ממש זוכרת הרבה מהאירוע עצמו, בעיקר התמונות מזכירות לי את מה שהיה – סבב ברכות, עיניים מתרגשות והרבה אהבה ממי שסביבי.
זאת הייתה חגיגה אינטימית, צנועה וביתית, והיא ממש הספיקה לי.
מתנת בת המצווה שלי הייתה דיסקמן, חלום שהתגשם אחרי בקשות רבות מצידי לאמא ולאבא.
בשנה האחרונה, מאז הוספתי לסדנת התכשיטים של נועה סדנאות לילדות ולנערות, גם סדנאות התכשיטים לבת המצווה קיבלו במה.
לאחרונה זכיתי להנחות סדנאות בת מצווה מרגשות, ורציתי לחלוק איתך את ההתרגשות ואת החוויה כאן בבלוג.
סדנת תכשיטים לבת מצווה משולבת באירוע באולם אירועים
זה היה ערב עם גשם זלעפות בחודש דצמבר. נסעתי לצפון הרחוק והגעתי לאולם עדיה – בית לשמחות ליד מעלות.
אגם ומשי התאומות חגגו בת מצווה מרגשת במיוחד.
היו שם הרבה חברות, משפחה מורחבת ומעגלים נוספים שלהן ושל ההורים. כל החברות הגיעו יחד למקום, והחלק שלי כלל
בת מצווה עם ערך:
כל אחת מהנערות הכינה שני תכשיטים – תכשיט לעצמה ותכשיט לתרומה. לאחר שהבנות (והבנים, והסבתות וכל מי שראה את עמדת הסדנה ולא הצליח להתאפק) סיימו לעצב את התכשיטים, כולם עברו לסבב הברכות המשפחתי ולחגיגת אוכל וריקודים.
אני נשארתי ליד שולחנות הסדנה לסגור את כל התכשיטים ולארוז אותם יפה, כדי שאגם ומשי יוכלו לתרום אותם בהמשך לבית חם לנערות.
אירוע בת מצווה שכזה הוא אירוע עם ערך: מעבר לחגיגה עצמה, לתכשיט האישי שכל אחת יוצרת ולכיף הגדול שבעיצוב התכשיטים, הנערה החוגגת (במקרה הזה תאומות) זוכה למשמעות נוספת: היא לומדת להקדיש חשיבה ומשמעות גם למי שלא זכה למסגרת חיים עוטפת ותומכת כמוה, ובכך זוכה ללמוד את ערך הנתינה וההתנדבות.
הנה מה שכתבה לי מורן, האמא של אגם ומשי, בסיום החגיגה:
בת מצווה משפחתית הכוללת מעגל נשים בין דורי
בת מצווה נוספת שזכיתי להנחות היא בת מצווה משפחתית ואינטימית. כל נשות המשפחה נפגשו בבית של עפרי, נערת בת המצווה, לחגיגה. סבתות, דודות, בנות דודות, אמא והאחיות. הן הגיעו מכל רחבי הארץ לבוקר נשי-משפחתי.
בת המצווה כללה סדנת תכשיטים משפחתית, אוכל טעים שנשות המשפחה הכינו, ולאחר מכן סבב משפחתי מרגש עם מזכרת בסופו.
כל אחת מבנות המשפחה נתבקשה לבחור חרוז או תליון ולהעניקו לעפרי, הנערה החוגגת. חלק מהנשים הביאו איתן אלמנט מהבית, וכל היתר בחרו חרוז או תליון מתוך עושר החומרים הרב והמגוון שאני מביאה לכל סדנה.
במעגל משפחתי מרגש כל אחת סיפרה איך היא חגגת את בת המצווה שלה, אם בכלל, ובאמצעות החרוז הנבחר הן בירכו את עפרי בברכות מרגשות ומלאות משמעות.
החרוזים והתליונים נאספו בקערה מרגשת ומלאת ברכות ואיחולים, ובסיום המעגל המרגש ומלא המשמעות עזרתי לעפרי לעצב מובייל מיוחד המורכב מכל האיחולים המרגשים שהיא קיבלה מבנות המשפחה.
בעיניי האירוע הזה הוא תמצית האמונה האישית והעסקית שלי: החרוזים והתכשיטים הם (גם) כלי; כלי שבאמצעותו אנחנו בוחרות לשאת איתנו זיכרונות ביום יום, כלי שמזכיר לנו את האנשים היקרים לנו, כלי לקבלה ולאהבה עצמית וכלי לקשר משמעותי עם הקרובים לנו ועם עצמנו.
כששמעתי את סבב הברכות המרגש נזכרתי בדבר הזה בדיוק: התכשיטים מאפשרים לנו לנצור זיכרונות, לזכור את עצמנו ולהקדיש זמן לעצמנו ולנשים החשובות בחיינו.
עפרי זכתה בזיכרונות מרגשים מבת המצווה שלה וממובייל שיזכיר לה את כל הנשים החשובות בחייה, ואני זכיתי להיות חלק משמעותי מהחגיגה שלה.
האם את זוכרת איך חגגת את בת המצווה שלך?
אשמח שתספרי לי כאן בתגובות מה זכור לך מהחגיגה.
איתכן בשמחות,
נועה
לקבלת פרטים על סדנת תכשיטים לבת מצווה, צרי קשר כאן
לעמוד הפייסבוק של סדנת התכשיטים ולאינסטגרם שלי
